החלטה בתיק בר"ע 2307/05

משכן בנק הפועלים למשכנתאות בע"מ (להלן: "הבנק") פתח בהליכי הוצאה לפועל בתיק הוצל"פ 7-98-83565-01, למכירת דירתה של משיבה 2 (להלן: "החייבת") לפירעון חובה של החייבת לבנק. בסמוך מונה משיב 1 (להלן: "הכונס") לכונס נכסים למכירת דירתה של החייבת.

משנמכרה הדירה ובידי הכונס נותרו כספים לאחר פרעון חובה של החייבת לבנק פנתה המבקשת אל ראש ההוצאה לפועל בבקשה שיורה לכונס הנכסים להעביר לה את הסכום שחבה לה החייבת, אשר לגבייתו פתחה בהליכי הוצל"פ בלשכת ההוצאה לפועל ברמלה תיק הוצל"פ מס' 6-79-03565-34 ובמסגרתו אף הטילה עיקול על זכויות החייבת בדירה.

ביום 10.3.02 ניתנה החלטת כבוד ראש ההוצאה לפועל  (כבוד הרשם יוחנן גבאי) בה נדחתה בקשת המבקשת. בסמוך הגישה המבקשת בקשת רשות לערער על החלטה זו (בר"ע 1578/02).

משמצאתי שהחלטת ראש ההוצאה לפועל לא נומקה הוריתי על החזרת התיק לראש ההוצאה לפועל כדי שיבחן את טענות המבקשת וטענות כונס הנכסים, יחליט בבקשת המבקשת וינמק החלטתו, על מנת שניתן יהיה להעמיד ההחלטה לביקורת שיפוטית, על פי הצורך.

ראש ההוצאה לפועל הורה על הגשת כתבי טענות לעניין וביום 9.6.04 ניתנה החלטתו, לפיה נדחתה בקשת המבקשת להורות לכונס להעביר לה את סכום החוב שחייבת לה המבקשת, תוך מתן עדיפות על פני הנושים האחרים, זאת בשל העובדה שלא כנושים אחרים, הטילה המבקשת עיקול על זכויות החייבת בדירה.

לפני בקשת רשות לערער על החלטה זו.

דיון

החלטתי לדחות את הבקשה מהטעמים שיפורטו להלן:

        א.        לטענת המבקשת, זכאית היא לקדימות על פני הנושים האחרים של החייבת מאחר שהטילה עיקול על זכויות החייבת בדירה ואילו הנושים האחרים לא נקטו כל פעולה בקשר עם זכויות החייבת בדירה. את זכותה זו תולה המבקשת בפרשנות הוראות סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1967, לפיה העניק המחוקק לזוכה שנקט בהליכי הוצאה לפועל קדימות על פני זוכה שלא נקט הליכים שכאלה, בעת חלוקת תקבולים שנצברו בהליכי הוצאה לפועל לפי חוק ההוצאה לפועל.

עוד טוענת המבקשת, שהנוהג אשר לפיו בעת חלוקת התקבולים מהליכי ההוצאה לפועל ניתנת זכות קדימה לזוכים שנקטו בהליכי הוצאה לפועל לעומת זוכים שלא עשו כן, אושר ברע"א 467/99 קל בניין בע"מ נ' עבד יזבק בע"מ, פ"ד נד (2), 230 (להלן: "עניין קל בנין").

         ב.         הבסיס הנורמטיבי לחלוקת הכספים שנתקבלו בהליכי הוצאה לפועל במקום שבו מספר נושים פתחו בהליכי הוצאה לפועל, מעוגן בהוראות סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל, תשכ"ז - 1976, שזו לשונו:

"(א) הגישו זוכים אחדים בקשות להוצאה לפועל של פסק דין אחד או של פסקי דין אחדים נגד חייב אחד, ישמשו הכספים שנתקבלו עקב ההליכים לפי חוק זה בראשונה לתשלום ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 שהוצאו בהליך שבעקבותיו נתקבלו הכספים, בשניה לתשלום שאר ההוצאות והאגרות לפי סעיף 9 בשיעור יחסי לסכום שכל אחד מהזוכים הוציא לכך - והנשאר - לתשלום החובות הפסוקים בשיעור יחסי לסכומיהם ובהתאם לסעיף 75.

...

(ג) אין בהוראות סעיף זה כדי לגרוע מזכות קדימה או מעדיפותו של זוכה או נושה על פי כל דין אחר."

הנה כי כן, בפנינו הסדר ממצא לאופן חלוקת התקבולים שנתקבלו בהליכי הוצאה לפועל שלפי חוק ההוצאה לפועל. ההסדר האמור אינו מבחין בין זוכים שנקטו הליכים כלשהם נגד החייב, למעט העדפת תשלום האגרות וההוצאות שהוציא הזוכה שהצליח לגבות כספים מהחייב.

הסדר זה, כפוף להוראות שבסעיף קטן (ב) לעניין חוב מזונות וסעיף קטן (ג) בדבר קדימות הקבועה בדין אחר.

מקובלת עלי לחלוטין קביעתו של ראש ההוצל"פ, לפיה עיקול איננו מעניק למעקל כל זכות קדימה או עדיפות כלשהי על פי דין וסעד העיקול איננו אלא "סעד דיוני, שבא לייחד נכס מסוים לצורך הליכי ההוצאה לפועל, ולמנוע מבעל הנכס מלהוציא את המעוקל מרשותו או מלשעבדו לאחר".

(עמ' 3 להחלטת ראש ההוצל"פ).

          ג.         עוד מצאתי להוסיף, כי אין באיחוד תיקי הוצאה לפועל נגד חייב או בהצטרפות זוכה לתיק הוצאה לפועל כדי לייתר את הוראות סעיף 76 לחוק ההוצאה לפועל לעניין אופן חלוקת התקבולים מהליכי הוצאה לפועל ו/או לשנות מפרשנות סעיף 76 שלעיל.

התכלית של איחוד תיקי ההוצאה של חייב נועדה למנוע הליכי הוצאה לפועל כפולים שיש בהם כדי להכביד על החייב, בלא שיהיה בהם כדי להגדיל את התקבולים בהליכים אלה במקום שהחייב מוגבל באמצעים.